רבים מאיתנו מכירים את הרגע הזה – אתה שוכח איפה שמת את המפתחות, לא זוכר אם לקחת את התרופה, שוכח שמות של אנשים שאתה אוהב, ולעיתים גם מתבלבל בזמנים, בשמות או אפילו במקום שבו אתה נמצא. כשזה קורה פעם אחת – אתה מחייך וממשיך הלאה. אבל כשזה קורה שוב ושוב, כשזה מתחיל להפריע לך או לבני משפחתך, מתחילה להתעורר השאלה הקשה: האם ייתכן שזו התחלה של דמנציה?במונחים רפואיים, דמנציה (Dementia) היא תסמונת נוירו-קוגניטיבית המאופיינת בירידה הדרגתית בתפקוד המנטלי – כולל זיכרון, חשיבה, התמצאות, שפה ושיפוט – עד כדי פגיעה ממשית בתפקוד היומיומי. הצורה השכיחה ביותר של דמנציה היא מחלת אלצהיימר (Alzheimer's Disease), האחראית על כ-60-70% מהמקרים. בשלבים הראשונים של המחלה, הסימפטום המרכזי הוא אובדן זיכרון אפיזודי, כלומר הקושי בשליפת מידע חדש מהזיכרון. תהליך זה נובע מהידרדרות בתפקוד ההיפוקמפוס – אזור במוח האחראי על יצירת זיכרונות חדשים. במקביל, מתחילים להופיע שינויים פתולוגיים במוח: שקיעת חלבוני בטא-עמילואיד (Beta-amyloid plaques) וסבכי טאו (Neurofibrillary tangles), אשר גורמים לפגיעה בסינפסות ולהרס תאי עצב באזורים הקשורים בזיכרון ובהתמצאות.
אובדן הזיכרון האפיזודי (Episodic Memory Loss) הוא לרוב הסימפטום הראשון והמורגש ביותר בקרב חולים הנכנסים לשלבים הראשונים של הדמנציה. זוהי ירידה ביכולת לזכור חוויות אישיות שקרו בזמן ובמקום מסוים – מתי הייתה פגישה, מה התרחש בביקור אצל הנכדים, היכן הונח הארנק, או אפילו מה קרה אתמול בערב. כל אלה הם זיכרונות שמרכיבים את תחושת ה"אני" – וכשהם נעלמים, האדם מרגיש כאילו חלק ממנו נשמט. האתגר הוא כפול: מצד אחד, האדם עצמו חש בירידה ומנסה להיאחז במציאות – דרך פתקים, יומנים, שאלות חוזרות, או שימוש בטכניקות זיכרון אישיות. מצד שני, הסביבה לעיתים קרובות אינה מבינה את עומק הסבל: בני המשפחה מתעצבנים, מתוסכלים או משוכנעים שמדובר בחוסר ריכוז או חוסר תשומת לב.
"התחושה היא כמו לנסות להחזיק חול בידיים – אתה יודע שמשהו חשוב בורח, אבל אין דרך לעצור את זה", אמר אחד המשתתפים במחקר של אוניברסיטת קיימברידג’ (2020) על חולי דמנציה בשלב ראשוני.
השלב הזה מלווה בחרדה, בושה, ולעיתים גם דיכאון – במיוחד כשהאדם עדיין מתפקד היטב פיזית, עובד, מנהל משק בית או חי בזוגיות פעילה. במחקר רחב היקף שפורסם ב-Alzheimer’s & Dementia Journal (2019) נמצא כי בקרב חולים עם Mild Cognitive Impairment, מעל 60% הביעו תסכול יומיומי מכך שהסביבה "לא מבינה את מה שקורה לי בפנים".בני המשפחה, במיוחד בני זוג וילדים בוגרים, מתמודדים עם מציאות רגשית חדשה שבה האדם האהוב משתנה מולם – הוא שוכח, שואל שוב, מתבלבל, ולעיתים מתכנס לתוך עצמו. העומס הרגשי הזה הוא עצום, והוא מחריף ככל שאין פתרון מעשי שמאפשר לאדם לשמר תפקוד ושקט פנימי. לכן בדיוק, האובדן האפיזודי אינו רק תסמין – הוא קו שבר בתפיסת העצמי, במערכת היחסים עם העולם, ובאמון של האדם בעצמו. זה הרגע שבו כל אדם – גם אם הוא חזק, עצמאי וחכם – מוכן לאמץ כל פתרון אמיתי שיכול להושיט לו יד – להחזיק בו, להזכיר לו מי הוא, ולתת לו לחיות עוד יום שלם אחד, כמו שצריך.
מתוך ההבנה הזו נולדה MemoApp – מערכת טיפולית דיגיטלית חדשה ומהפכנית שהופכת את הזיכרון לא רק למשאב, אלא לכלי טיפולי, פונקציונלי ומוחשי. פרופ’ אמיתי זיו, מייסד מרכז סימולציה רפואית בשיבא וראש תחום השיקום לשעבר, הגדיר את ממואפ כלא פחות מ"פרוטזה למוח" – עזרים כמו מכשיר שמיעה לעיוור או משקפיים ללקוי ראייה. "זהו לא גאדג'ט – זו טכנולוגיה מצילת חיים עבור חולי דמנציה."ממואפ היא מערכת פשוטה וחכמה, שמוצבת במסך ייעודי בבית המטופל, ומספקת לו:
המערכת פועלת 24/7, לא תלויה ביכולת הפעלה של המטופל, ואינה דורשת ממנו אינטראקציה פעילה – היא פשוט נוכחת, מנחמת, מדריכה ושומרת.
במחקר איכותני שנערך בשיתוף אוניברסיטת רופין בשנת 2024, נמצא כי 91% מבני המשפחה דיווחו על ירידה ברמות הלחץ האישי והחרדה מאז התקנת ממואפ בבית יקיריהם. כמו כן, חולים בשלב הראשוני של הדמנציה תיארו את התחושה בפתיחות:
"המסך הזה הפך לחבר שלי… הוא עוזר לי לזכור מי אני, לאן אני צריך ללכת ומה מחכה לי מחר." (מ’ בן 76, חולה אלצהיימר בשלב ראשוני)
"ממואפ נותן לאמא שלי ביטחון. אני לא צריכה להסביר לה כל חמש דקות מה השעה או מתי אני באה – היא פשוט רואה את זה." (ס’, בת 48, מטפלת עיקרית)
הנתונים בשטח מוכיחים שממואפ מעכב את הצורך בליווי אנושי יומיומי, מאריך את האפשרות לחיים בבית, חוסך עלויות רבות – ומחזיר לאדם את האמונה בעצמו.
הדמנציה אינה גזירת גורל חסרת פתרון. אמנם אין לה תרופה תרופתית שמרפאת אותה – אך ממואפ מציעה תרופה מסוג חדש: תמיכה יומיומית, דיסקרטית, חכמה ואנושית. ממואפ אינה עוד מערכת טכנולוגית – היא קו הגנה ראשון לשנים הראשונות של המחלה, השלב שבו כל רגע של תפקוד עצמאי שווה זהב. כמו שהעיוור זקוק לכלב נחייה, וכמו שהכביר רגלים משתמש בקביים – כך גם החי עם דמנציה זקוק לפתרון מהסוג של ממואפ.
"זו המצאת המאה בתחום הדמנציה. סוף סוף פתרון מדויק לצורך עמוק – לא גימיק, אלא מערכת שגורמת למטופלים לחייך ולחיות." – ד"ר ג. קוגן, נוירולוגית גריאטרית, קנדה
אם אתה חושש, אם אתה מרגיש, אם מישהו שקרוב אליך מתחיל לשכוח – פעלו עכשיו. MemoApp נבנתה בדיוק בשביל הרגע הזה.🧠 MemoApp – זיכרון מלאכותי. תקווה אמיתית.
