במשך שנים, התרופה הייתה כמעט חזות הכול. כל דיון בדמנציה, כל שיחה עם רופא – נפתחת בשאלה: “מה הוא לוקח?”.
אבל הנתונים מראים תמונה מורכבת: עשרות תרופות שפותחו בעשורים האחרונים נתנו מענה חלקי בלבד, לעיתים זמני, ורבות מהן לוו בתופעות לוואי גופניות ונפשיות. במקום להמתין לעוד מולקולה שתבטיח תקווה – הגיע הזמן לשאול:
האם הפתרון האמיתי כבר נמצא מול העיניים שלנו, רק לא בארון התרופות – אלא במסך שעל הקיר?
כמפתח ומייסד מערכת ממואפ, אני (רוני אפשטין) אומר בפה מלא:
"אנחנו לא פיתחנו תרופה. פיתחנו מרחב של שקט, של אהבה, של הבנה. זה לא מרפא – אבל זה מחבר."
ממואפ היא מערכת שפועלת 24/7, מציגה תוכן מותאם אישית, תזכורות, תמונות, שירים ומסרים אישיים – בדיוק כשהמטופל זקוק להם.
היא לא מבקשת להחליף תרופה – אלא להחליף בדידות, בלבול וחוסר אונים – בקשר, סדר ותחושת שייכות.
כיום, ממואפ משולבת עם יכולות של ChatGPT, שבאמצעותן משפחות ומטפלים יכולים לבנות תוכן מותאם, לנסח הודעות, ואפילו להבין טוב יותר את מצבו של יקירם.
"הבינה המלאכותית לא נועדה להרחיק אותנו – אלא לקרב אותנו לאדם שכמעט ואיבד את עצמו."
– רוני אפשטין
מערכת כזו מאפשרת גמישות: היא לומדת, מתאימה את עצמה למצב הקוגניטיבי, הרגשי, והחברתי של המטופל. לא בכימיה – אלא בהקשבה.
דו"ח של Alzheimer's Association לשנת 2024 קבע כי התערבויות דיגיטליות לא פרמקולוגיות נמצאו יעילות בהפחתת תסמינים התנהגותיים, חרדה, אגרסיביות ובלבול – במיוחד בשלבים הראשונים של המחלה.
מחקר נוסף שפורסם ב־Journal of Aging Research הראה שחשיפה מתמשכת לתכנים אישיים במערכות ויזואליות חכמות מביאה לשימור תפקודים לאורך זמן.ממואפ לוקחת את המחקרים האלה והופכת אותם למציאות בשטח.
הבחירה לפתח את ממואפ לא נולדה במעבדה – אלא לצד מיטת אבינו.
לא בחרנו בדרך הפשוטה. בחרנו לראות מה באמת עוזר – מה מנחם, מה משמח, מה מזכיר.
"בכל פעם שראינו מטופל מחייך מול המסך – הבנו שאנחנו בכיוון הנכון.
לא כי ריפאנו – אלא כי נגעו בו, כי הוא הרגיש קיים."
– רוני אפשטין
ממואפ פועלת היום במאות בתים ובמוסדות שיקומיים בישראל.
היא חלק משגרת היום – לא במקום איש המקצוע, אלא לצידו.
היא לא תרופה – אבל בעיני רבים מהמשתמשים היא תרופה מסוג אחר.
"היא מזכירה לי מי אני.
היא משאירה אותי פה – גם כשאני מרגיש שאני הולך לאיבוד."
– מטופל עם דמנציה, 2024
החזון של ממואפ הוא לא להחליף את מה שיש – אלא לשפר את מה שעדיין אפשר להציל.
זה הזמן להפסיק לחשוב רק במונחים של מולקולה, ולהתחיל לראות את האדם, את עיניו, את זיכרונותיו – ואת המסך שמאיר אותם מחדש.
