16 May
16May

גודל כן קובע – במיוחד כשזה קשור לזיכרון

מה הדבר הראשון שחולה דמנציה צריך כדי להתמצא, לזכור, ולהרגיש בטוח? מידע נכון, ברור ונגיש. בטאבלט או בטלפון – המידע קיים, אבל הוא דורש הפעלה, נגיעה במסך, התאמצות חזותית, זווית ראייה מצומצמת, ואף אוריינות דיגיטלית.

לעומת זאת, במסך טלוויזיה גדול התלוי או מוצב בצורה מרכזית בחדר – המידע פשוט מגיע אל האדם, בלי שיצטרך לחפש אותו. וזה בדיוק ההבדל.


המסך החכם של ממואפ: לא עוד טכנולוגיה – אלא זיכרון מלאכותי חי

המערכת של ממואפ מחקה את הדרך שבה פועל הזיכרון האנושי:

  • פיסות מידע ויזואליות – מוצגות בדיוק כמו במוח.
  • תזכורות, פרצופים, סרטונים, הודעות – מופיעים מול העיניים, בגודל טבעי.
  • אין צורך להחזיק, ללחוץ, או לזכור סיסמאות – הכל קורה לבד, בצורה אוטונומית.

המסך פועל 24/7, מציג תוכן בצורה רציפה בטכנולוגיית PUSH, ללא כל צורך בתפעול מצד המטופל. מדובר למעשה בזיכרון חיצוני, שמופיע בדיוק בזמן ובמקום הנכון – כמו תודעה ויזואלית משלימה.


אז למה לא טאבלט או טלפון נייד?

  • קטן מדי: קשה לראות, קשה לשמוע, דורש החזקה.
  • תפעול מסובך: מסך מגע, עדכונים, טעינה – כל אלה מהווים חסם עבור מבוגרים עם ירידה קוגניטיבית.
  • נגד האינטואיציה של האדם המבוגר: זו לא הסביבה שהם רגילים אליה.
    אנשים מבוגרים לא "נולדו עם זה ביד". אבל הם כן מכירים טלוויזיה – והיא חלק טבעי מהיום שלהם כבר עשרות שנים.

טלוויזיה היא לא מסך – היא סוכן טיפולי

אצל חולי דמנציה, הזיכרון מתרסק באופן הדרגתי.

דווקא הטלוויזיה, שעומדת במקום קבוע, עם קול ברור ורמקולים סטריאופוניים, גודל של 32 ועד 55 אינץ' ורזולוציה של 4K, מהווה חלון לעולם מוכר.

היא פונה אל האדם בגובה העיניים. לא ביד, לא עם הראש למטה – אלא בדיוק כמו שמערכת הראייה והזיכרון בנויים לעבוד. אנשים עם דמנציה נוטים להאמין למסך. הם מתייחסים אליו. לפעמים הם מאמינים יותר למה שהם רואים בטלוויזיה מאשר למה שאומרים להם ילדיהם.

הטלוויזיה ממקדת את תשומת הלב, יוצרת תחושת יציבות, ובעיקר – נותנת משמעות.


ממואפ – זיכרון שיתופי שכולו אוטונומיה

אחת התכונות המשמעותיות ביותר של ממואפ היא העובדה שהמערכת אינה מצריכה הפעלה מצד המטופל.

בני המשפחה הם אלו שמזינים את התוכן דרך מערכת פשוטה, מכל מקום בעולם. הם יכולים לעדכן, לתזמן, לשלוח מסרים, ולהשתמש בטכנולוגיית בינה מלאכותית כדי להתאים את התכנים למצב הקוגניטיבי והרגשי של יקירם. למעשה, הם בונים עבורו מרחב זיכרון פעיל – לא בדף, לא בקופסה, אלא על המסך שהוא כבר מכיר, כבר אוהב, וכבר מאמין לו.


הוכחה חיה – תרתי משמע

במעל ל-500 התקנות שביצענו, במסגרות ובבתים פרטיים, אנו רואים מדי יום כיצד המסך משנה חיים.

  • מטופלים מחייכים שוב.
  • מזהים בני משפחה.
  • נזכרים בזמנים ישנים.
  • מתפקדים יותר בעצמאות.
  • ובני המשפחה מקבלים שלווה – ושותפות.

וזהו היסוד של ממואפ:

לא להפוך את הקשיש לאיש טכנולוגיה – אלא להפוך את הטכנולוגיה לאנושית.


לסיכום: כשמכירים את הדמנציה, מבינים שטלוויזיה היא לא רק מסך – היא סביבה טיפולית

בממואפ אנחנו לא מפתחים "עוד אפליקציה". אנחנו מעצבים מחדש את הסביבה של חולי הדמנציה.

אנחנו מבינים את הדרך בה הזיכרון עובד, יודעים מה מחליש אותו – ומה מחזק אותו.

ולכן בחרנו בטלוויזיה – לא כאילוץ, אלא כהחלטה עיצובית, רפואית, אנושית.כי עבור מי שאיבד את הדרך –

מסך פשוט, במקום הנכון, בזמן הנכון – יכול להאיר את הזיכרון כולו.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.