מחלת האלצהיימר היא מחלה ניוונית מתקדמת של המוח, והגורם השכיח ביותר לירידה קוגניטיבית משמעותית בקרב בני 60 ומעלה. עם העלייה המתמשכת בתוחלת החיים, ההתמודדות עם דמנציה הופכת לאתגר אישי, משפחתי ולאומי כאחד. כאשר הפגיעה בתפקודי החשיבה – כגון זיכרון, שפה, תפיסה מרחבית, התמצאות בזמן ויכולת תכנון – מחריפה עד כדי אובדן היכולת להתנהל באופן עצמאי, המצב מוגדר כדמנציה.
בבסיס המחלה עומדים שני תהליכים ביולוגיים המובילים לפגיעה ולמוות של תאי עצב (נוירונים):
ההבנה כי שקיעת החלבונים מקדימה את ההידרדרות התפקודית הובילה לשינוי פרדיגמה במחקר: מרבית המאמצים מופנים כיום לפיתוח טיפולים שיעכבו את יצירת העמילואיד או יזרזו את פינויו מהמוח בשלבים המוקדמים, עוד בטרם נגרם נזק נרחב ובלתי הפיך לתאי המוח.
אלצהיימר נחשבת למחלה רב-גורמית (מולטי-פקטוריאלית), המושפעת משילוב של גורמים סביבתיים וגנטיים. הגורם הגנטי המוכר ביותר המעלה את הסיכון למחלה הוא הגן ל-ApoE (ובפרט הצורה מסוג ApoE4), הקשור לפגיעה ביכולת הפינוי התקינה של חלבון העמילואיד מהמוח. ההבנה של המרכיב הגנטי מדגישה עד כמה תהליכי המחלה מקדימים את הופעת התסמינים הגלויים. נשאות של גורמי סיכון גנטיים בשילוב עדות להצטברות עמילואיד במוח אינה גזירת גורל מיידית, אך היא מעלה משמעותית את הסבירות לירידה קוגניטיבית ואף עלולה להקדים את גיל פריצת המחלה בשנים רבות. תובנה זו מוכיחה כי חלון ההזדמנויות הטיפולי מתחיל זמן רב לפני המשבר, ומחייבת היערכות מוקדמת והתאמה של סביבת החיים כבר מהשלבים הראשונים.
המחקר הרפואי מוסיף להתקדם, אך נכון להיום עדיין לא קיים מענה ביולוגי מוחלט המונע או מרפא את המחלה. המשמעות המעשית עבור המשפחות היא שחזית הטיפול היומיומית מתרחשת בתוך הבית. כאשר היכולת הקוגניטיבית הפנימית נחלשת, הסביבה החיצונית חייבת להפוך למאורגנת, מונגשת ותומכת יותר. כאן נכנסת לתמונה הגישה הטיפולית של ממואפ - MemoApp.
המערכת פותחה כעוגן קוגניטיבי ייעודי בבית, ומשמשת כיום מאות חולי אלצהיימר ודמנציה ובני משפחה מטפלים ברחבי ישראל:
השילוב בין מודעות לגורמי הסיכון, אבחון מוקדם ושימוש בעזרים טכנולוגיים ייעודיים בסביבה הביתית הוא המפתח לשימור העצמאות, כבוד האדם ואיכות החיים לאורך שלבי המחלה השונים.
