ביום חמישי בערב, באחד הרגעים החשובים והחשופים ביותר שנראו על מסך הטלוויזיה בישראל, חושף חבר הכנסת בני גנץ בתוכנית "עובדה" בערוץ 12 את המאבק המשפחתי הפרטי שלו ושל רעייתו, רויטל. בגיל 51 בלבד – לפני כ-6 שנים – אובחנה רויטל עם מחלת האלצהיימר. הפרומו המטלטל לתוכנית (בו ניתן לצפות בכתבה כאן) כבר מעורר תהודה ציבורית עצומה ואמוציונלית. גנץ מתאר את הרגע שבו קיבלו את הבשורה יחד: "ישבנו בלשכה והם סיפרו לנו שמדובר באלצהיימר". אך התובנה העמוקה והמרגשת ביותר שלו מנפצת את הסטיגמה של ה"פרידה" המוקדמת. כשנשאל על ידי המראיין ספי עובדיה "איך מקיימים פרידה כזו?", ענה גנץ בנחרצות המאפיינת בן זוג אוהב ומחויב: "אין פרידה, זה לא פרידה. האישה היפה הזאת, היא קיימת".
אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח והגורם השכיח ביותר לדמנציה. היא פוגעת בהדרגה בזיכרון, בחשיבה, בשפה, בשיפוט וביכולת לבצע פעולות יום-יומיות פשוטות. בבסיס המחלה מתרחשים שינויים מבניים, ובהם הצטברות חלבונים חריגים ופגיעה בקשרים בין תאי עצב שמובילה למותם. בעוד שהציבור הרחב נוטה לקשר אלצהיימר עם קשישים בגילאי 80 ו-90, המקרה של רויטל גנץ מפנה זרקור תשתיתי אל אלצהיימר בגיל מוקדם (Early-onset Alzheimer's). כיום, אבחונים אלו הופכים לרווחים ובולטים יותר ויותר בספרות הרפואית ובמודעות הציבורית. הסיבה לכך אינה רק עלייה אובייקטיבית בתחלואה, אלא בעיקר בזכות שיפור דרמטי ביכולות הגילוי והאבחון המוקדמות של עולם הרפואה, לצד נכונות הולכת וגוברת של אנשים לחשוף את הנושא ולא להתבייש בו. כאשר המחלה תוקפת בגיל 50, האדם נמצא לרוב בשיא הקריירה, בניהול חיי משפחה פעילים ובמעורבות חברתית גבוהה. הפגיעה מתחילה לרוב באזורים הקשורים לזיכרון – שכחה חוזרת של מידע חדש, שאלות חוזרות, קושי בהתמצאות או בלבול במשימות שבעבר היו פשוטות ואינטואיטיביות. ככל שהמחלה מתקדמת לאורך השנים, הקושי בארגון, בתכנון ובניהול השגרה הופך לבולט יותר, והצורך בליווי צמוד הולך וגודל.
החשיפה של בני גנץ מדגישה נתון סטטיסטי ומחקרי חשוב שעלה לאחרונה גם בכתבה נרחבת באתר N12: אלצהיימר הוא נושא כואב ומורכב שמשפיע באופן לא פרופורציונלי בעיקר על נשים.לפי המאמר (בו ניתן לקרוא בהרחבה כאן), נשים נמצאות בסיכון גבוה משמעותית לפתח אלצהיימר בהשוואה לגברים. הסיבות לכך מגוונות ומשלבות הבדלים ביולוגיים והורמונליים (כמו ירידה חדה באסטרוגן לאחר גיל המעבר, הורמון המהווה גורם מגן על תאי המוח), תוחלת חיים ארוכה יותר של נשים, והבדלים מבניים וגנטיים באופן שבו חלבונים מזיקים מצטברים במוח הנשי. נשים הן לא פעם גם אלו הנושאות בעיקר נטל הטיפול (Caregivers) בבני משפחה חולים, מה ששם אותן במרכז האתגר משני צידי המתרס.
כמי שמלווה משפחות רבות ברגעי האבחון וההתמודדות היומיומית, ומתוך הניסיון האישי שלי עם אבי המנוח, הרגעים שבהם מופיעות "השאלות החוזרות והבלבול במשימות פשוטות" הם הרגעים הקשים ביותר למשפחה. החולה חווה חרדה עמוקה מאיבוד השליטה, ובני המשפחה חווים שחיקה נפשית עצומה כשהם הופכים ל"מערכת תזכורות אנושית". כאן בדיוק נולד הצורך ב-ממואפ - MemoApp – גישה טיפולית ייחודית המונגשת באמצעות מסך חכם ייעודי. המערכת שלנו פועלת כעוגן ויזואלי ומציגה באופן קבוע, ברור ומותאם אישית את הזמן, המשימות, ותקשורת מרחוק עם בני המשפחה. הפידבקים החיוביים שאנו מקבלים יום-יום מאנשי מקצוע בתחום הגרונטולוגיה, הרפואה והטיפול, לצד עדויות קליניות של משפחות בשטח, מראים תוצאות מיידיות:
החשיפה הציבורית של בני גנץ היא שיעור חשוב באהבה, במחויבות ובאומץ. היא מזכירה לנו שדמנציה אינה גזירת גורל שצריך להסתיר, אלא אתגר שיש להישיר אליו מבט באופן פרו-אקטיבי. בעזרת העלאת המודעות הציבורית, הבנת הייחודיות של המחלה אצל נשים ובגילאים צעירים, ואימוץ פתרונות טכנולוגיים חמלים כמו ממואפ - MemoApp, אנו יכולים לעזור ליקירים שלנו להישאר איתנו בביטחון, בכבוד ובאור גדול.
