איך ממשק המשתמש של ממואפ מייצר נקודת אור קבועה בבית החולה, תורם ליציבות הנפשית, ומעצב מחדש את הדרך בה נראית ונחווית הדמנציה
עבור אדם החי עם דמנציה, העולם הופך בהדרגה לבלתי מובן, לעיתים מאיים. הטכנולוגיה שמסייעת לרובנו לנווט ביום-יום – סמארטפונים, טאבלטים, אפליקציות – הופכת לבלתי נגישה, מבלבלת ולעיתים מרתיעה. בעידן בו הכול דיגיטלי, דווקא לאדם שזקוק לטכנולוגיה המסייעת יותר מכל – קשה להשתמש בה. לכן, כבר מראשית הדרך, הציבה לעצמה מערכת MemoApp יעד ייחודי: ליצור ממשק טיפולי, נגיש ויפהפה שמדבר בשפה של האדם החי עם דמנציה, גם כשהמילים מתפוגגות.
אחד מהעקרונות המרכזיים בתכנון המסך החכם של ממואפ הוא ההבנה שהמשתמשים הראשיים שלנו אינם "משתמשים" רגילים – אלא אנשים שבעברם ייתכן ולא היה כל שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית.
על פי מחקר של Zhang et al. (2020), רמות האוריינות הדיגיטלית של אנשים בגילאי 80+ נמוכות מאוד, ובקרב חולי דמנציה – נמוכות אף יותר. האינטואיציה הטכנולוגית לא קיימת – ולכן, הממשק של ממואפ נבנה להיות אינטואיטיבי גם לאינטואיציות שלא קיימות עוד. במקום אייקונים מסובכים, תפריטים נפתחים, או דרישות להזדהות – ממואפ מציג מסך אחד, גדול, ברור, שקט – שבו הכול קורה. כל התוכן מתעדכן אוטומטית, אין צורך במגע או שליטה. בן המשפחה הוא זה שמזין את המידע – אבל האדם החי עם דמנציה, רק צופה.
צוות ה-UX של ממואפ, בהובלת רוני אפשטין, טבע את המונח "אסתטיקה טיפולית" – גישה עיצובית שמבוססת על מחקרים מתחום הפסיכוגרפיה, הגרונטולוגיה, ועיצוב חוויית משתמש למטופלים עם ירידה קוגניטיבית. במסך של ממואפ אין פרסומות, אין קופצים, אין אלימות ויזואלית. יש צבעים פסטליים שמשרים רוגע, טקסטים קצרים ומדויקים בגופן קריא במיוחד, צורות פשוטות שמעבירות מסר גם בלי להבין את המילים. על פי מחקרם של Gao & Dillahunt (2018), אנשים עם ירידה קוגניטיבית מגיבים טוב יותר למסכים עם רקע בהיר, פלטת צבעים מרגיעה, וטקסטים עם ניגודיות גבוהה אך רכה. ממואפ תרגם את הממצאים הללו למסך שכולו שקט גרפי.
במקום לשים מול הקשיש טלוויזיה רועשת ומבלבלת, ממואפ מציב מסך טיפולי מרכזי – מעין חלון צבעוני למציאות, שממקד אותו ביום, במטלות, בזמנים, באהבה שמגיעה דרך תמונות, סרטונים ושירים מהמשפחה. אחד המשתמשים כתב לנו:
"המסך של ממואפ בסלון הוא כמו חלון. כשאמא שלי מסתכלת עליו, היא רגועה. היא לא שואלת מה השעה או מתי ארוחת צהריים. היא מרוכזת. לפעמים, היא אפילו מחייכת."
המסך משמש גם בני המשפחה כמסגרת תקשורתית: ניתן לעדכן תמונות, להעלות סרטוני משפחה, לשלוח ברכות יום הולדת, להשמיע שיר אהוב – והכול מתרחש על גבי המסך הגדול והיפהפה שניצב בבית האדם החולה.
ממואפ מציעה שליטה מלאה – לא למשתמש הקשיש, אלא לבני המשפחה ולמטפלים, בממשק נפרד וידידותי:
כפי שמציעים Lazar et al. (2017), ההתאמה האישית של מידע חזותי עבור מטופלים בגיל השלישי תורמת להגברת תחושת השליטה, הביטחון וההזדהות – גם כשאין להם את היכולת להפעיל את המערכת בעצמם.
מסך ממואפ הוא ההפך הגמור מטכנולוגיה רועשת. זוהי טכנולוגיה מרפאת. בשנים האחרונות, יותר ויותר מוסדות בריאות, דיור מוגן ובתי אבות בישראל מתקינים את המערכת של ממואפ. חלקם מדווחים על ירידה בשאלות החוזרות מצד הדיירים, על שיפור בהתמצאות ובמצב הרוח, ועל תחושת גאווה כללית בעיצוב החדש של חלל הציבור.
המסך של ממואפ אינו רק אובייקט טכנולוגי. הוא כלי טיפולי, אמצעי תקשורת, מראה של מציאות מסודרת ורגועה – חלון אסתטי ורגשי לאדם שאיבד את דרכו בתוך הבלבול של הדמנציה. וכששואלים את רוני אפשטין, מה ההבדל בין ממואפ למסכים אחרים, הוא מחייך ואומר:
"כל פיקסל בממשק שלנו עבר טיפול. זה עיצוב שמטפל באדם. זה מה שאנחנו קוראים לו: אסתטיקה טיפולית."
