19 Jun
19Jun

איך סיפור אישי הפך למערכת שמשנה את חייהם של מאות משפחות
יש מי שמכנים זאת "משבר אמצע החיים". עבורי, המשבר הזה הגיע בדמותה של הדמנציה – לא אצלי, אלא אצל אבא שלי, האיש שעמד כל חיי כעמוד תווך. ברגע אחד מצאתי את עצמי לא רק בנו, אלא גם המטפל הראשי שלו.מי שחווה דמנציה מקרוב יודע: זה לא רק החולה שנאבק, אלא כל המשפחה כולה. הפחד, הבלבול, השאלות הקטנות של היומיום – "איזה יום היום?", "מתי מגיעים לאסוף אותי?", "מה אני צריך לעשות עכשיו?" – הופכים למעמסה יומיומית, מתישה. ואז, בתוך הסערה הזו, נולד הרעיון ששינה את חיינו – וגם את חייהם של אחרים.

אבא שלי – "שפן הניסיונות האנושי" המוצלח בהיסטוריה

כשהתחלתי לחשוב על פתרון, לא היו לי תקציבים, צוותי מחקר או שנים של ניסיון רפואי. היה לי דבר אחד: אהבה עזה לאבא שלי ורצון להחזיר לו קצת שליטה בחיים. החלטתי להפוך את הבית שלו למעין "מעבדה" – מקום שבו כל רעיון מקבל הזדמנות להפוך למציאות. אבא שלי הפך ל"שפן הניסיונות האנושי המוצלח ביותר בהיסטוריה של ניסויים בטיפול עבור חולי דמנציה". כל רעיון, כל פיצ'ר, כל שינוי בממשק – נוסה עליו, נבחן מולו, נמדד לפי החיוך שעלה על פניו או לפי השקט שחזר לעיניו. וכך, לאט ובזהירות, נולדה מערכת ממואפ (MemoApp). מסך פשוט, גדול ונגיש, שתלוי בבית ומציג בצורה ברורה ומרגיעה את מה שהחולה צריך לדעת כאן ועכשיו: סדר יום, תזכורות, שמות בני משפחה, תמונות, סרטונים, הודעות מוקלטות – כל מה שעוזר להחזיר סדר בעולם שבו הזיכרון מתפורר.

הנס הקטן שקרה בבית

כשהתקנו את ממואפ לראשונה בביתו של אבא שלי, קרה דבר שלא שוכחים. תוך ימים ספורים ראינו שינוי. האיש שישב מבולבל, שאיבד אחיזה בשגרה, קיבל לפתע מצפן. הוא חזר לשאול פחות, לחייך יותר, להרגיש בטוח בביתו. לא רק חייו השתנו – גם חיינו. העומס הבלתי אפשרי שהונח על כתפי המשפחה החל להתפוגג. לא היינו צריכים להיות שם בכל רגע, לענות שוב ושוב על אותן שאלות. המערכת הפכה לעוגן של ביטחון, גם עבורו וגם עבורנו.

ממואפ – מהפכה עולמית שנולדה בבית קטן

מהניסוי הקטן הזה נולד מיזם בינלאומי. ממואפ כבר זכה בפרסים יוקרתיים מטעם האו"ם, מענקי מחקר ופיתוח מגופים כמו הג'וינט, קרנות הביטוח הלאומי וקרנות השקעה בינלאומיות. הוא מותקן בבתים, בדיור מוגן ובבתי חולים, ומסייע היום לאלפי חולים ובני משפחותיהם בארץ ובעולם. אבל עבורי, כל הישג כזה מחזיר אותי שוב לרגע הראשון – כשאבא שלי ישב מול המסך בפעם הראשונה, והחיים חזרו אליו, כאילו מצא סוף-סוף משקפיים חדשות לנשמה.

מסע אישי שהפך לשליחות

אני לא רופא, לא מדען, אלא בן שחיפש פתרון עבור אביו. היום אני מבין שהמסע האישי הזה הפך לשליחות חיי – להביא את ממואפ לכל משפחה שמתמודדת עם הדמנציה. כי אם יש משהו שלמדתי, זה שגם מול מחלה אכזרית שאין לה מרפא, אפשר להחזיר תקווה, סדר, ושמחת חיים – בעזרת שילוב נכון של טכנולוגיה, אהבה ויצירתיות.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.